תרפ"ה - 1925
היתה זו קבוצת שילר שעלתה ובאה לקרית ענבים בתרפ"ה, כדי לקנות אימון בעבודת אדמה ידיעה במשק החקלאי ולהתכשר להתנחלות, אם מתוך מזיגה עם הקבוצה המקומית ואם כיישוב בפני עצמו.
מאז ראיתים בפעם הראשונה הייתי תוהה על קנקנם והוחוור לי שלא שונה יחסם אל העבודה וכי זה אופיים גם בהליכותיהם עם בני האדם: תמימות ואמונה. ולא אצל אחד מן החבורה, אלא אצל כולם, כאילו היו בני משפחה אחת, קרוצים מאותו חומר אחד. אטמוספירה מיוחדת של אחווה אנושית של גילוי לב ואמונת תום, היתה אופפת ומידבקת בכל שבא במגע אתם.
באחד מביקורי ההדרכה והפיקוח בקרית ענבים מצאתי פנים חדשות בין מושכי המעדר סביב השתילים נטעי אותה שנה, שנת תרפ"ה. קרבתי אל העובדים החדשים ונתתי עין בוחנת, תחילה בתנופות המעדרים ואחר כך בעודרים, ואראה לפני מלאכה תמה ופנים תמימות. הערוגה שעודרה היתה בדיוק במידה שניתנה בהוראה, לא נגרעה ממנו ולא כלום; אחרי שהמעדר הפך באדמה, יושרו פניה ושוב בדיוק נמרץ לפי ההוראה; עשבי בר שצמחו ליד השתיל נתלשו בידים ולא נוכשו במעדר, מחשש פן יגע להב המעדר בשורשי השתיל הרך, ושוב לפי ההוראה.
