פרידה מבית ספר בנצר

גם חינוך זול הוא לפעמים טוב
קטעים מתוך כתבה שפורסמה על ביה"ס בעיתון הקיבוץ ב- 02.09.1992
אתמול חזרו אל ספסל הלימודים 500 תלמידי בית הספר היסודי המשותף בנצר-סירני. משימתם הראשונה הייתה תחרות לבחירת שם לבית-ספרם. אם כי אין לו שם, שמו הולך לפניו כמי שזכה בשנתיים האחרונות במקום הראשון, מתוך 40 בתי ספר אזוריים בתקם, בתוצאות המרתון הכלכלי של ועדת חינוך.
סיפור על ניהול קשוח וחסכוני בצד יתרון לגודל, המאפשר לשמונה יישובים ליהנות מתוצאות חינוכיות טובות
מאת גידי פלג
 
על גבעה סמוכה לנצר-סירני בנה בתחילת המאה גוי בשם שנלר (זה שבנה גם את המחנה הצבאי בלב ירושלים) שני מבנים בני שלוש קומות. הוא תכנן להקים במקום בית-ספר חקלאי לערבים נוצרים. אחרי מלחמת השחרור השתכנו שם אנשי נצר-סירני שעלו להתיישבות. ברבות הימים ולאחר שיפוץ רציני חזר המבנה לשמש בית-ספר. הקירות, בעובי של חצי מטר, מבודדים מהחום בקיץ ומהקור בחורף.
ילדי קבוצת-שילר לומדים בבית הספר המשותף עם נצר-סירני כבר כ-30 שנים. בפלמחים התלבטו לפני ארבע שנים בין בית הספר האזורי של ילדי המושבים בבית חנן לבין בתי הספר הקיבוציים בנצר-סירני, גבעת-ברנר ונען. בסופו של דבר החליטו להצטרף לנצר-סירני. כעבור שנתיים הצטרף גם בית הספר האזורי שהיה בחולדה, על ארבעת יישוביו: מושב סתריה, גזר, משמר דוד וחולדה.
 
במקום הקבצות - חלוקה לרמות  
זו השנה השנייה מנהלת את בית הספר יעל שור , קבוצת-שילר, הסבורה שעיקרון החיסכון הוא בשעות העבודה של המורים: אנחנו עומדים על 17.5 תלמידים למורה בתשנ"ב. יש כאן 500 תלמידים ו-40 מורים. בכל כיתה בין 27 ל-32 תלמידים.
- זה לא נראה לך מוגזם?
נהוג לחשוב ש-25 עד 28 תלמידים הוא המספר האופטימאלי, אנו קצת יותר גדולים. לא מגיעים ל-40 תלמידים כמו בעיר. גם חדרי הלימוד צרים מלהכיל יותר תלמידים.
- יש מחיר לחיסכון ?
אני מתארת לעצמי שלעיתים קשה למורה. המעמסה הנפשית בכיתה יכולה להיות קשה ברגע מסוים. לאורך תקופה אפשר להתמודד ולמצוא את הדרך אל כל תלמיד.
- יש תחום שבו אתם ייחודיים ?
אני לא יודעת. הצוות עובד מאוד ביחד כבר שנים רבות. בנושא החיסכון אין כאן יד קשה, אלא בחינה מדוקדקת של מה שאפשר לדרוש מהישובים. האגרה נקבעת לפי צרכי בית הספר. אנו שומרים על ציוד ולא זורקים. לדוגמה, כל השכפולים אצלנו נעשים משני צידי הדף. בעבר הטיולים לא נכנסו לתקציב בית הספר.
- מה נקודת התורפה של בית הספר ?
אם היה לנו יותר כסף - היה יותר טוב וקל. מבחינה חינוכית אני מרוצה מהתוצאות שבאות לביטוי אצל בוגרי בית-הספר.
 
כבר שנים רבות ממלא יהודה רבד, שילר, את תפקיד מנהל-החשבונות והגזבר של בית-הספר , לצד עיסוקו העיקרי כמנהל החשבונות בקיבוצו.
- אתה האיש שעומד מאחורי החיסכון הגדול ?
את הקרדיט אני לא לוקח לעצמי לבד. כבר לפני שלושים שנה, כשראינו שאחזקת בית הספר בבית איננה כלכלית, החלטנו להצטרף לנצר-סירני. הקפדנו לא לנפח תקנים ותקציבים. אז הם היו עשירים לעומתנו, בשנים האחרונות הגלגל התהפך. אצלנו תמיד הייתה תודעה של חיסכון.
- כמה עולה כל תלמיד ?

עובדים בחקלאות באנגלית
המורה היחיד בבית הספר הוא רנדי שור , 43, שהוא גם בעלה של המנהלת. את עבודתו כאן התחיל כבר לפני 22 שנים. מאז עשה כמה קפיצות לארה"ב והשלים תואר שני בחינוך. ב-76` עלה סופית לארץ והשתלב בצוות. הוא מלמד אנגלית יחד עם עוד שתי מורות: "אשתי לא דואגת, למרות שיש פה הרבה מורות יפות. נוסף לשיעורי האנגלית אני עובד עם הילדים בחוץ בשיעורי טיפוח נוי וחקלאות ומדבר איתם רק אנגלית. חשוב לי מאוד הניקיון ושמירת המראה של המקום. כשאני חוזר הביתה יש לי חלקת ירקות של שמונה דונמים למטבח של שילר. הילדים מא` עד ח` עובדים איתי. אני גם אחראי על המשק-חי שלנו".
- קרן השתלמות יש לך ?
זה תשאל את אשתי. אני לא כל-כך סומך על מישהו שיחליף אותי ולכן אני גם לא יוצא ליום לימודים שבועי.
- עם מה הכי קשה לך בבית הספר ?
הכיתות גדולות מאוד ואין רמות לימוד. מלמדים בשיטה הטרוגנית וזה קשה. גם הגיל כבר עושה את שלו.
 
ישראל ויזל , דפנה, מרכז צוות בין-תחומי לעלויות בתי ספר במסגרת ועדת החינוך של התקם: השנה הקיפו המרתונים 50 בתי ספר. זו השנה השלישית שנבדקת היעילות הכלכלית במגזר החינוכי בתקם. המלצות הוועדה היו להגיע ל-25% מעל הקצבת משרד החינוך. השוואה עם בתי ספר אחרים הראתה, שבנצר-סירני העלות לתלמיד היא 1000 שקל פחות מן הממוצע התקמי.
כמעט כל המחמאות על המקום הראשון במרתוני התקם מגיעות לשרה מיר, שילר, שניהלה את בית הספר במשך 11 שנים. שרה לימדה במשך 20 שנה בטרם אחזה במושכות הניהול והיא סבורה שבית הספר הגיע להישגים חינוכיים נאים בצד הורדת העלויות.
- מתי נודע לך שבית הספר שלכם הוא הזול בתקם ?
ידעתי שהעלויות נמוכות. כשישראל ויזל כתב לי לאחר בדיקה מיקרוסקופית נמצאו נתוני תשנ"א יעילים בצורה בל תיאמן, קיבלתי אישור לתחושותיי.
- ניהלת את בית הספר בקשיחות, עם יד קמוצה ?
אחד הדברים המיוחדים אצלנו הוא שהתקציב אושר כל שנה בהנהלה הרחבה כבר בחודש מאי. ההוצאות היו לפי התוכנית. בית הספר נוהל לפי צרכיו.
 
ולסיום ברכתו של ישראל ויזל:
לצוות המורות וההנהלה מגיע יישר-כוח להמשך העבודה. לקיבוצים השותפים יש לומר כי הם מחזיקים בידיהם נכס כלכלי-חינוכי ואנו מאחלים להם שישכילו לשמור עליו ככזה.         

סיפורו של בית הספר  על הגבעה בנצר  -  יעל שור
הרוח הנושבת בגבעה יוצרת אווירה קסומה. רשרוש ענפי האקליפטוס העבותים, צווחות העורבים ושריקות הדררות הם חלק מהתפאורה של מקום שהוא כולו ילדים. מקום המאפשר לשיטות חינוך ולדרכים פורצות גבולות להתנסות, להצליח, לטעות ולשנות.
כבר במאה ה-19 נבחרה הגבעה, ונבנו במקום מבנים מרשימים בגודלם וביופיים על ידי מסדר גרמני לשמש כבית חינוך ליתומי הנוצרים מלבנון.
עשרים שנה לאחר מכן אלנבי בוחר להקים במקום את המפקדה שלו, ומסביב נבנים מחנות צבא  ובתי חולים.
עם הקמת המדינה, ולאחר שנצר הקיבוץ עובר למקום הקבע שלו, חזרה הגבעה להיות בית לילדים והוקם בין מבניה בית הספר, שישמש גם אותנו עד סגירתו.
לפני כשבע שנים התקבלה במועצה האזורית גזר החלטה להקים קריית חינוך לילדי הישובים שבתחומה. משמעות ההחלטה היא סגירתו של בית הספר שלנו.
 
באסרו חג של שבועות ב-14.6.05 התכנסנו ברחבה האדומה של בית הספר, מורי ועובדי בית הספר לדורותיו. כולנו הבענו גאווה על שנפלה בחלקנו הזכות להיות חלק מאותה קהילה שהיה בה הכוח להיות יוצר עולמות, להיות רב ומורה, הכושר להיות תלמיד וללמוד מן הזולת.
 ולפעמים
החגיגה נגמרת.
צריכים לסגור
המועצה אומרת
שלום לזיכרונות.
מתוך החשכה אנחנו מבינים
שאין לנו ברירה, רק להתחיל מבראשית.
נקום מחר בבוקר, עם שיר אחר בלב
נלמד איתו לשמוח, גם עם הכאב
כבר לא נשמע פה את ציוץ הציפורים
תם סיפורו של מקום ולא נשלם.
המקום שהוא כולו ילדים ואנשים, המקום ששורה בו שכינת החינוך, ימצא מקום בליבותיהם של אחרים להקים בו בית של ספר, חינוך ולמידה.                 
 
הידעת ?
את לוגו ביה"ס עיצבה דנית טנא, אז תלמידה בכיתה ח`
 
יום חמישי 30 ביוני 2005 - לנה ודב לבקוביץ` קבוצת שילר
מנהלת בית ספר נצר

צוות המורים, תלמידים והורים יקרים
הערב אני ואשתי מאוד נרגשים. ילד חמישי שלנו מסיים כיתה ח`.
במשך עשרים ושש שנים רצוף שלחנו ילד לבית ספר נצר - 4 בנים ובת אחת.
היום אנו רוצים להודות לכל המורים וצוות בית הספר על העבודה המסורה, היחס וההבנה לצרכי הילדים. גם אם לא תמיד היה קל, חשנו רצון לעזור ושיתוף פעולה מלא ומתחשב מצד המורים וכל הצוות.
היום גם מסיים מחזור אחרון מקבוצת שילר - מאי לאור ועמרי לבקוביץ`, ובשם קיבוצנו אנו רוצים להודות לבית ספר נצר על כל הטוב שהענקתם לילדינו במשך שנים רבות.
לכל התלמידים במחזור תשס"ה - הצלחה בדרככם החדשה.
לכל המורים וצוות בית הספר - חופשה נעימה.

ימי התום - אילנה איליה בוגרת מחזור תשמ"א, נפרדת מביס נצר
בבית הספר בנצר (גם מכורח המבנה) היה קסם מיוחד - אווירה משפחתית, כיתות קטנות, מורים שמלווים אותך - חממה.
למדתי בכיתה א` בבית אלנבי, בו שוכנת היום מסעדה יוקרתית. המורה שלי הייתה יעל גולדשמיט ושל הכיתה המקבילה - יונה גורן. למדו איתנו ילדי נצר-סרני, תלמי מנשה, באר-יעקב, סתריה, ישרש וניר-צבי (שעזבו בכיתה ב`) ונהיינו כיתה אחת כששוליק מיר הייתה המחנכת.
בכיתות ב` - ג` למדנו במבנה הארוך. שם היו עצים של פניולים (צנוברים) ובהפסקות היינו עסוקים באיסוף אובססיבי כמעט של הפניולים.
חלק חשוב מאוד עבורי במבנה היה הספרייה. הייתי תולעת ספרים ממש, כזו שקוראת גם את החדשות שהיו תלויות על לוח המודעות בספריה. חדר נוסף שהיה משמעותי לכל תלמידי ביה"ס היה חדר הטבע עם המורה האגדתית רבקה - אישיות מיוחדת, יוצאת דופן וחד פעמית. לרבקה היו צנצנות עם פורמלין, בתוכם שכבו נחשים שמאוד הפחידו והלחיצו אותי שמא יום אחד יתפוצצו, והנחשים ייצאו לחופשי... היו לה גם כל מיני פרפרים ושאר חרקים בארונות זכוכית. בכל שנה בט"ו בשבט הייתה רבקה עורכת חידון צמחים לכל בית הספר, אליו התכוננו במשך ימים רבים.
זיכרון טראומתי נוסף לנחשים היה כשברחו מכלא רמלה הסמוך ארבעה אסירים. היינו אז בכיתה ז` או ח`, והוציאו אותנו לחפש אותם במבנים הנטושים שמתחת לביה"ס, במקום בו קיים היום חצר נצר.
 היום, במבט לאחור, זה נראה פשוט לא הגיוני להוציא ילדים בני 13 לחפש אסירים נמלטים. אגב, למזלי הגדול הם לא היו שם.
היו ימים...