נולדתי באסף הרופא 25.2.1987, יחד עם אחי הקטן ממני בחמש דקות גל. בן בכור לענת ורובק'ה מאיר. נכד שני לעזרא ודסי מאיר.
סופרמן זה אני עם אבא וגל
את העשור הראשון לחיי העברתי בגן העדן של ילדות אשר היה פורח בחיק משפחתי האהובה ובמחיצתם של חברים טובים, ערן שור, אוריון ול, יהונתן נדר רוט, ארנון דקסי דקס, יובל ועמית גליטמן, מרון וגמן ואביב מוטל.
לא יצא לי להיות בצל קורתו של נדר יותר מדי בגלל כלבו הרכושני ויואלדי שישב על המשמר בחזית הבית חדשות לבקרים.
את ימיי העברתי בבית הספר בנצר סירני, בארוחות מישלן בחדר האוכל, בצפייה אדוקה ב"יפים והאמיצים" ו"ימי חיינו" וכמובן בסופר נינטנדו.
חרוט עמוק בזיכרוני הוא הספגטי בולונז שהיה מוגש פעם בשבועיים בימי שישי בצהריים. אחד הבולונזים הטובים שיצא לי לאכול, ואכלתי לא מעט ברחבי תבל.
בתום הצפייה היומית באופרות הסבון, בשעה 15:58, הייתי פוסע למגרש הכדורסל ומבלה שם שעות על גבי שעות עד שהעלטה סימנה לי לשוב לביתי לארוחת ערב ישראלית שאמא ענת הייתה מכינה לי, לאחי התאום גל, לאחותי הקטנה איל ולאבי התותח רובק'ה. בתום הסעודה, הייתי חוצה את הדשא באומץ רב (הייתי מפחד מהחושך מערש קיומי ועד גיל 14 בערך) לביתו של סבי עזרא המתוק ולוקח ממנו סלט פירות שהוא היה מכין מדי ערב.
ב1997 עזרתי להביא למועצה אזורית גבעת ברנר אליפות היסטורית בכדורסל. סיימנו את העונה עם הפסד בודד ועשרים ואחד ניצחונות. חלק הארי מקבוצתי היו ילדים בכיתה ד', בזמן שיתר הקבוצות בליגה שיחקו עם שחקנים בכיתה ה'.
ביוני באותה שנה התקיים בקיבוץ טורניר כדורסל לזכרו של אריה מאיר ז"ל במלוא שלושים שנים לנופלו בבמלחמת ששת הימים.
בטורניר הזה זכינו לאחר התמודדות קשה מול ראשון לציון, שאיחדה את כל השחקנים הכי טובים שלה במטרה לקחת מאיתנו את התואר הנכסף. זה לא צלח להם.
אני זוכר שכל הדשא המשקיף למגרש היה גדוש בחברי הקיבוץ הנלהבים. המשחק היה שקול, צמוד ומורט עצבים אך בסוף ידינו הייתה על העליונה.
בשלהי אוגוסט 1997 אני ומשפחתי עברנו לעיירה בפרברי בוסטון.
בחלוף שמונה שנים בשנת 2005 חזרנו לארץ. אנחנו התנתקנו מארץ גזירה בעת שגוף קטיף נותק מהארץ הטובה.
פיג'י, בצער בעלי חיים 2014 צ'די, אהבת חיי 2010 ססיל, אני ואיתן הבן של גל 2018
מטפל בקשישים ביום, ומדריך כדורסל אחרי הצהריים.
בשעות הפנאי משחק כדורסל בספורטק ועושה "בית ספר" לכל מי שמעיד על עצמו כאוהד הפועל.
בנוסף, מתנדב בצער בעלי חיים ועושה ראפ.
2017 בני 30 2017 עם גיורא (אותו סעדתי) בטיול בבודפשט
תודה לך קבוצת שילר על עשור מופלא מלא בזכרונות נהדרים שילוו אותי עד אשר אאסף אל אבותיי.