קבוצה של כ - 60 נערים עולים בגילאי 12-13, נוער של הסוכנות היהודית. בקבוצת שילר נקראו נוער י`.
תחילה הגיעו 22 חניכים: 15 בנים ו 7 בנות בוגרי כיתות ו`-ז`, כולם ממשפחות הנמצאות בארץ כבר מספר שנים. בתקופת שהותם בקבוצה בין השנים 1959 - 1963 נוספו נערים ונערות וחלק קטן עזב.
סדר יומם כלל עבודה ולימודים בקיבוץ.
מדריך הקבוצה היה מנחם קליינמן.
פנינה טננבאום- מורה.
זיוה גטרידה- מדריכה.
פסיה שיבר- מטפלת.
שמות חברי הקבוצה
| משה אבוטבול דן אברהמי שלמה אטדג`י אברהם אייכלר ניסים אלבוחרי אביבה אבלין אליאס עמנואל אסאו חיים אפרים שרה אשר רן בושמיץ חיים בן גיגי רחל גנץ אברהם גרין רפאל דול מרים הכרי דוד הלאלי שרה ויב מיכאל וייס משה וינטראוב רחל וישינסקי | צילה חבבה אילנה כהן עודד לוי גרשון לייבוביץ גיטלה למפרט חדוה לוי יוסף מוסצ`ו גבריאל מזרחי אילנה יולנדה מורנו אליעזר מלניק יעקב מסיקה פואד מסלאוי רחמים נגר מרים נחום אהרון ניסן אריה סאבן דזי כרמלה סאילה חיה סברלינסקי נחום סעיד סואדאי יעקב סוחטי סמי סמרלי | מוזיאל יונגי אברהם יעקב בעז ספיראסתר עובדיה נועם עמרם רחל פדרבסקי שושנה פוגלבאום אברהם פינבוק שלמה מקס פריקמן שרה שולמית צלנר יצחק יז`י קפלן שמחה קריטי משה רוטשטיין דבורה שטרן חוה שיפר יחזקאל שלום משה שמש גנדי חנוך שפרנק זהבה שרם שלמה לוי |
עלים 06.11.1959
בבוקר יום ראשון הם החלו מגיעים. בתחילה הם שמות נעלמים לגבינו, אולם לאט לאט מתרגלת העין ותופסת המחשבה את השינוי העצום שנערים אלה עתידים לחולל בנופנו החברתי, האנושי בקבוצה.
לא, אין זה נוער ראשון, ונקווה גם לא אחרון.
זוהי חברת הנוער העשירית שמשקנו קולט, מאות נערים ונערות, חלקם בהתיישבות העובדת וחלקם בשאר צורות ההתיישבות, עברו גדלו ויצאו לחיים מכאן.
עתה משהגענו לבצוע קליטה זו, בתנאים שכמוהם עדיין לא היו לחברות הנוער אצלנו, מתברר לנו שהבעיות רבות ועצומות הן, מתברר שהמעמסה גדולה ומרובה, כוחות עבודה ומן המעולים ביותר חייבים אנו להשקיע, כדי להפוך נערים אלה שבאו ממשפחות עמוסות בילדים, ממשפחות שמצבן הסוציאלי היה קשה, לחברה אחת מלוכדת ומבטיחה.
ודאי, לא כולם יגיעו עד סוף הדרך, והדרך ארוכה וקשה, לא כולם יגיעו להגשמה אישית, אולם מעל לכל ספק הוא שכולם ינשמו את אויר הקבוצה, שכולם יחונכו לאזרחות טובה יותר, שכולם הוצאו ממקום בו איש אינו שולט על דרכם לעתיד ואף בכך ברוכה תהיה פעולת קליטה זו.
ידעתי גם ידעתי, רבים הרואים בכך חשבון, חשבון של רווח והפסד, ומטיחים הם זאת בפנינו - הקבוצה. אין עוד תפקידים לקבוצה אומרים לנו, המדינה מסוגלת לכל, כן היא מסוגלת לכל כשיש קבוצה במדינה הזאת.
כשיש קבוצה העושה ומגשימה משימות ששום גוף אחר, שום אזרח אחר, ויהיו סכויי רווחיו כאשר יהיו, לא מטה שכם למפעל קליטת הנוער, למפעל חינוך האזרח העתידי של המדינה.
טוב להם ליושבים בעיר לקבל אזרחים מחונכים, אזרחים בעלי תרבות ומוסר. מזדעזעים הם למעשי ואדי סאליב, אולם להטות כתף ולהושיט יד - מהם והלאה.
ולקבוצתנו - כיום לאור משבר האמונה (ואולי מילה זו נשמעת כפרזיולוגיה גרידא) לאור העלאת האני הפרטי לראש כל מחשבת אנוש בתוכנו, טוב הוא שקיבלנו נוער, טוב הוא שנתלכד סביב מפעל זה, נרומם אותו וירומם אף הוא אותנו.
אולם מפעל זה מחייב, מחייב אותנו כגוף מורה דרך, כגוף מדריך ומגשים, ומחייב כל אחד ואחד מאתנו, במפגש היום יומי עם בני נוער אלה, בשדה ובמטבח, במקלחת ובקולנוע נדע כי משימה הוטלה עלינו.
ולבני הנוער - קבלו את ביתנו כביתכם, לימדו והשכילו, נצלו עד תום את אשר נותנים לכם, ראו, התבוננו וחישבו, ונקווה כולנו ששנות שהייתכם אצלנו תהיינה לכם ולנו לברכה.
נוער י` כותב על שהותנו בבאר אורה - שלמה לוי
עלים - 04.01.1963
עם הגיענו לבאר אורה ירדנו מהמשאיות יחד עם רכושנו והסתדרנו על מגרש הכדור סל. לא חלפו שניות מספר וכבר החלו המפקדים לחלק אותנו לקבוצות ואחר כך לכיתות.
בערב קבלנו ציוד צבאי וחזינו במסדר המפקד המיועד למחזור שהיה לפנינו.
בשאר הימים עסקנו באימונים שונים: הן בריצה והן בקליעה למטרה ושאר אימונים. לימדו אותנו להשתמש ברובה ובשאר כלים אשר בחלק מהם נשתמש בצבא בבוא העת.
בלילות היינו יוצאים גם כן להרים ומטפסים עליהם. הטיפוס היה קשה ולא פעם התחלק מישהו או התדרדרה אבן גדולה וכמעט פגעה באחד מאיתנו. ביקרנו בהר הצבעים והיה נהדר לראות פיתול צבע בצבע השונה ממנו. אספנו מכל צבע בבקבוק כמזכרת. ממרומי ההר ראינו את מפרץ עקבה ואילת וכן את הרי אדום. היו לנו ערבים בהם רקדנו ושרנו בצוותא, שיחקנו במשחקים שונים וגם אכלנו משהו טוב... קיימנו גם ערבי הווי ליד המדורה והיינו מספרים סיפורים ובדיחות.
שני ימים בשבוע היינו עסוקים בעבודה: בנאות, מטבח ונקויים שונים. באותם ימים עבדנו שמונה שעות והייתה לנו באמצע הפסקת צהרים בה היינו נחים.
כל יום שישי היה לנו מסע שונה מחברו במדבר הגדול והיפה - היות ושהינו בבאר אורה שלושה שבועות, היו לנו שלושה מסעות כאלה. האחד היה לעמודי שלמה, ליטבתה ולמפעל תמנע, השני לעמודי עמרם ובו הלכנו 15 קמ, אך למרות העייפות ממסע זה נהנינו מהנוף שראינו מעל ראשי ההרים ובכלל מן הצורות השונות והמשונות שגילינו זו הפעם הראשונה בחיינו. המסע האחרון היה לעין נטפים, משם נסענו לאילת ושטנו בסירות הזכוכית מהן ראינו את הנוף היפה שמתחת למים. משם נסענו הביתה כשאנו רדומים מעייפות מהמסע.
בשבתות עשינו תחרויות כדורגל ומשחקים היתוליים והיו לנו גם כמה הרצאות על המדבר והצומח בו, על הקמת המדינה ועוד.
העיקר שלאחר שלושה שבועות של שפשופים וקריעות גמרנו את תקופתנו בחווה, החזרנו את הציוד וארזנו את חפצינו.
בערב: היה לנו מסדר המפקד, קיבלנו אותות המגן והקליעה בתוספת סמל באר אורה. למחרת השכמנו קום, העלינו את רכושנו למשאית וחזרנו לבתינו הטובים והחמים כשאנו שרים את המנון באר אורה כל הדרך וכבר מתחילים להתגעגע לשלושת השבועות בבאר אורה שחלפו ואינם.
