בקבוצת שילר שהו שתי קבוצות של קנדים - האחת ב- 1992 והשניה ב - 1994.
חברי הקבוצות היו סטודנטים יהודים ממונטריאול שבאו לארבעה חודשים.
קנדים 1992
שמות חברי הקבוצה - נשמח לקבל את רשימת חברי שתי הקבוצות
קבוצה של 23 סטודנטים וסטודנטיות קנדיים יהודים, ששהו בקיבוץ ארבעה חודשים, כחלק מתוכנית הלימודים שלהם באוניברסיטה.
הקבוצה עבדה ולמדה וחבריה היו מאומצים אצל משפחות מהקיבוץ.
האחראי עליהם מטעם הקיבוץ היה ג`ון מרקס.
ג`ון מרקס - עלים 1992 Israel here we come!
כפי ששמתם לב מסתובבים בינינו קנדים וקנדיות לא מזוהים, אז כמה מילים על הקבוצה:
מונה 17 בחורות ו- 6 בחורים, בני 19 - 18, יהודים, סטודנטים באוניברסיטת דוסון, מונטריאול.
במסגרת הלימודים הקבוצה עוברת קורסים ביהדות - ציונות. ביקורם בארץ הוא חלק מתוכנית הלימודים.
הם ישהו בקיבוץ כארבעה חודשים, בזמן זה ישלבו עבודה ולימודים:
יעבדו כמו המתנדבים, וילמדו בערבים ובימי שישי (במועדון הגרעין).
הסטודנטים יאומצו על ידי משפחות בקיבוץ.
אנו מקווים שיירקם קשר בינם לביןבני הנעורים.
בתקווה שתיווצר כימיה טובה ואוירה חמה.
על יהדות ועל ישראל - עם קנדים עלים 28.02.1992 קבוצת הנוער הקנדית שייכת לחוג ליהדות של אוניברסיטת Dawson , מונטריאול, ונמצאת בקיבוץ לתקופה של סמסטר שלם. תוכנית הלימודים נפתחה בשבועיים אינטנסיביים של לימודי עברית באולפן בנתניה וממשיכה בשיעורי היסטוריה, סוציולוגיה, מדעי המדינה וספרות אנגלית, לצד עבודה בקיבוץ. בנוסף על אלה, הקבוצה יוצאת לטיולים בארץ, ועוברת סמינרים בנושאי אקטואליה, ציונות וכל הקשור לאזורנו.
למרות שהתוכנית פתוחה ליהודים ולא יהודים כאחד, הקבוצה מורכבת מיהודים בלבד. חלקם כבר היו בישראל ולמדו עברית וחלקם הגיעו ללא שום רקע בתחומים אלה.
על יהדות וישראל התדיינו ביניהם, ולהלן חלק מהתגובות: ראיינה: חניכה מהקבוצה - נעמי ג`דקן
במה השתנה היחס לישראל מאז הגעתכם ארצה? אנחנו רואים בישראל מקום שתמיד נרגיש רצויים ושאפשר לקרוא לו בית, אפילו אם מעולם לא היינו פה. זה מקום שכל יהודי חייב לחיות בו או להגיע לביקור. לחלק מאתנו לא היה שום רקע או משפחה פה וחלק למדו על ישראל בבית ספר או דרך הבית, אך כולנו מרגישים נפלא להיות כאן, ושהקשר שלנו לישראל רק התחזק מאז הגעתנו.
כמה מהחברים הושפעו כל כך מהמקום שהם שוקלים עליה ואפילו גיוס.
מה היחס שלכם ליהדות כשאתם בקנדה והאם השתנה מאז הגעתכם ארצה?
בקנדה הקשר שלנו התבטא בהגעה לבית כנסת בחגים למפגשים חברתיים, אך אותו קשר לא היה חזק כמו זה שהרגשנו בהגיענו לירושלים ובמיוחד מול הכותל. עכשיו חלק מאתנו יכולים לתפוס שיהדות יכולה להיות גם צורת חיים.
בקרב הרבה ישראלים - הישראליות קודמת ליהדות. רובנו הופתענו מאוד מגישה זו וחלק חשבו שכל הישראלים הם יהודים דתיים והתפלאו מאוד למצוא פה חילוניים, בפרט - קיבוצניקים. מצד שני חלק ציפו למצוא שלישראלים יהיה יותר קשר לארץ עצמה ולא לדת.
אנחנו מבינים שהיהדות כלולה בחיי מדינה כמו למשל עברית שימושית ולא רק לצורכי תפילה או לימוד, כמו שבת שבה הכל סגור ואין תחבורה, כמו העובדה שרוב המסעדות כשרות ואין צורך לחפש אותן כמו אצלנו.
חלק מאתנו נאבקים עם הרעיון הזה משום שלא ברור לנו איך אפשר להיות רק ישראלים, אם בעצם ישראל היא מדינת יהודים, אצלנו אנחנו מרגישים בבירור קודם יהודים ורק אחר כך קנדים.
שאלנו את המדריכים - האם אתם כמדריכים שואפים להשפיע על יחס החניכים ליהדות, לישראל?
שון כץ - המדריך מקנדה : כשאני הייתי חניך בתוכנית הזאת לפני 7 שנים בקיבוץ זיקים, הושפעתי מאוד מהחוויה הקיבוצית. תקופה זו לא גרמה לי להרגיש יותר ציוני או דתי, אבל בהחלט הביאה רצון לשנות את כיוון החיים שלי בקנדה. זה פתח לי דרכי חשיבה אחרות. בגלל שלתוכנית הזאת הייתה השפעה כה חזקה על חיי, רציתי להיות חלק מההתעוררות של אחרים. אחרי לימודי פסיכולוגיה ועבודה עם קבוצות בעבר, רציתי יותר ניסיון עם קבוצה לתקופה ארוכה, בסביבה שונה וחינוך אלטרנטיבי. אישית אני מתרחק מהחינוך הדתי איתו גדלתי והולך לכיוון הזהות התרבותית. ההשפעה שהייתי רוצה שתהיה לי עליה, היא שיכירו את עצמם כאינדיווידואליים בקבוצה ושילמדו קצת על עצמם בדרך.
שרית טלמור - מדריכה מהארץ : בתור עובדת של הסוכנות הציונית המטרות שלי בתחום ההשפעה על החניכים די ברורות. לי חשוב, יותר מאשר שהחניכים יגיעו להחלטות חותכות בקשר לישראל או יהדות, שהם פשוט יכירו את הנושאים האלה. חלקם לא חשבו על הדברים מעולם, ואלה שכן, מכירים רק את המסגרת המצומצמת של יהדות בגולה כדת.
חשוב לי שיבינו שישראל זו תרבות שלמה שלאו דווקא מתבססת על הדת אלא מיקום, מצב ביטחוני, אקלים ועוד הרבה תחומים. לא, אין לי שום כוונה לשכנע אותם לעלות לארץ ואני חושבת שלא צריך ללחוץ עליהם כי מי שבאמת יאהב את המקום, על כל תכונותיו, אחרי ארבע חודשים אלה - יחזור.
קנדים - 1994 קבוצה של 19 סטודנטים וסטודנטיות ממונטריאול, ששהו בקיבוץ מספר חודשים, כחלק מתוכנית הלימודים שלהם.
הקבוצה עבדה ולמדה וחבריה אומצו על ידי משפחות מהקיבוץ.
קנדים... קנדים... קנדים - עלים 11.02.1994 בחודש האחרון הגיעה לקיבוץ קבוצה של קנדים ממונטריאול, רצינו לדעת עליהם קצת יותר, לכן הזמנו אותם לשיחה על כוס מים כדי להכיר אותם.
שוחחנו עם ארבעה נציגים מהקבוצה: דברה, מרשה, שירלי וג`רי.
הגענו לישראל ב - 6/1 לאולפן אור עקיבא בנתניה לשבועיים ללמוד עברית. נהנינו מאוד מהלימודים באולפן ומשאר הפעילויות שעשינו שם שכללו הכרות יותר מעמיקה עם המדינה. בתום השבועיים הגענו למשק והתחלנו לעבוד. רובנו קוטפים בפרדס והיתר מפוזרים בענפי החקלאות השונים.
הקבוצה מונה 16 בנות ו - 3 בנים וכוללת שני מדריכים: שירה מהארץ ודיויד ממונטריאול.
את הקבוצה ארגן דאוסון קולג` במונטריאול אשר רובנו משם ומקולג`ים נוספים במונטריאול. כולם יהודים חוץ משניים.
מזג האוויר אצלכם מאוד מפתה, יחסית לשלושים מעלות צלזיוס מתחת לאפס שיש עכשיו במונטריאול. החורף כאן הוא נופש בשבילנו.
מסיורנו בארץ עד כה מצאנו את ישראל יותר מלוכלכת ופחות מפותחת מקנדה אולם זה מתגמד לעומת ההנאה שאנו סופגים משהותנו בישראל.
קצת על המשק - בהתחלה התקשינו לעמוד בעומס הדברים שהוטלו עלינו: אנו עובדים 5 ימים בשבוע, לומדים יום אחד מלא (יום שישי) ועוד שני ערבים בשבוע. הלימודים נחשבים לסמסטר מלא הכולל לימודי אנגלית, עברית, היסטוריה ומדעי המדינה.
כעת לאחר תקופה מסוימת התרגלנו לעומס המטלות ולמדנו לקחת את זה בקלות ולנסות ליהנות. המשפחות המאמצות שהכרנו בקיבוץ נותנות לנו הרגשה מאוד ביתית וחמימה ומקשרות אותנו עם האנשים בקיבוץ. רובנו מרגישים שישראל ביתנו השני, למרות העובדה שנולדנו וגדלנו בקנדה, כל הזמן נשמר קשר עם היהדות בכלל וישראל בפרט.
