חברת נוער של נערים עולי תורכיה (אחד מפולין).
הגיעו לקיבוץ מנובמבר 1943 עד פברואר 1944, היו 28 נערים ונערות בני 17 בממוצע.
חבר העובדים:
אסתר קרמיש - מורה לשפה ותנ"ך.
אפרים קמרון - מדריך החברה. מלמד הסטוריה כללית, גיאוגרפיה פיזיקלית, מולדת וחשבון.
שולמית ראובפוגל - בוגרת חברת נוער ב`. מחסנאית ואם בית.
שמות חברי הקבוצה
| שולמית שולה קרשפין דוד אדטו שלמה אדטו אהרון אלפנדרי אברהם אלברק ישראל אסא יעקב אצרדס מרדכי אשכנזי אלברטו בהר מרים בנונוסטי הדסה גלזמן לונה גרשון ניסים וולנסי מנחם זיו ורדה טורר זרובבל טורר חיים יוחאי מלינה בלהה יחיא מטרני יונה כספי ריקוזה רבקה מזרחי | יעקב מטלון משה מטרני אברם ממוס דורף עלי סמואלס אלי פיניטי אהובה פיק ששון פרוכט אליהו פרחי סולטנה פרחי דויד צדיקוב ישראל צרפתי רוברט מרדכי צרפתי יצחק קודרט חנוך קוסובסקי יצחק קרמפף אליעזר קרקו צופיה רודריג רבקה שוסיוב יעקב שילטון אילנה מטלון |
המצב החברתי נוער ה` בעבודה נוער ה` בלימודים המצב החברתי חברת נוער ה` בקבוצת שילר - דוח על חודשים נובמבר 1943 - סוף אפריל 1944
הרכב החברה: ההשכלה בממוצע 6-7 כתות בית ספר עממי. כולם מתורכיה (מלבד נער אחד מפולין). בבית דברו ספניולית ולמרות זה שולטים יותר יפה בשפה התורכית - שפת בית הספר. רק שני בחורים השתייכו לנאמני ציון בקושטא. יחס ההורים לעלייה - חיובי; למסגרת של עליית הנוער - בדרך כלל שלילי. האמידים שבהורים רוצים לשלוח לילדיהם כסף להמשכת הלימודים והפחות אמידים עומדים על כך שהילדים יעזבו את המשקים וילמדו מקצוע (חקלאות איננה בעיניהם מקצוע).
בתקופה הראשונה היתה החברה גרעין מלוכד. סיבת הדבר אי אמונם למדריכים ובכלל לסביבה החדשה. אולם במרוצת הזמן התגלו קשיים וסכסוכים בתוך החברה עצמה. נוצרו שני גושים: קושטא ואדירנה. לזכותם של אנשי גוש קושטא (בתוכו שתי נערות מאדירנה) יש להגיד שהם החומר הגרעיני, השאור שבעיסה, בחברה כולה. הם מצטיינים ביחסם הרציני לכל שטחי חייהם. בו בשעה שאנשי אדירנה ההם המפגרים. לחובתם של שני הצדדים יש לזקוף את אי הרצון לשלום ולהבנה הדדית. (גרמו לכך מושגים מסולפים של כבוד עצמי). אולם מה שלא הספיקו לעשות המדריכים עשה הזמן: הוקהו שיני המחלוקת, אם כי נשאר עוד משקע של התמרמרות משני הצדדים.
אמצעי טוב עם התופעה המזיקה הנל היה ארגון ועדות או יותר נכון העסקת רוב החברה ובעיקר ראשי המדברים - בכל מיני ועדות - ודווקא על טהרת הגזע. כל גוש רצה להראות את כוחותיו. אם קושטא קשטה את המועדון - אדירנה לעומתם השתדלה ליפות את החצר ואת סביבת בית הנוער. והיות וכל אחד מהגושים רצה שידיו תהיינה בכל - התערבבו במרוצת הזמן הועדות הטהורות על ידי התנדבות האנשים משני הצדדים וככה התחילה להיווצר שפה משותפת.
הבעיה הרצינית השניה - יחס החניכים לחבר המדריכים. כאמור לעיל התייחסו החניכים באי אמון (אגב דבר טבעי בהחלט בזמן הראשון) למדריכים בפרט שבתקופה הראשונה היו נאלצים לעשות סלקציה והתקופה הזאת ארכה יותר מדי זמן מסיבות ידועות לכם. הילדים היו בפחד תמידי: אולי גם אנו... וללכת לא היה רצון - האוכל היה טוב ומשביע - ואז זה היה העיקר בשבילם - המודד לטיב המקום והאנשים (ומפי המבקרים שמעו כי במקומות אחרים האוכל יותר גרוע).
מתוך זה כל מי ששוחח - אחרי הפגישות הרשמיות בשעורים ובשיחות - עם המדריכים היה בעיני החברה בבחינת מרגל. בהתחלה ניסינו ללחום באופן ישיר על ידי הסברה, שיחות וכו` עם התופעה המזיקה הזו. אולם עד מהרה התברר כי לא זו הדרך. עזבנו את הענין - כביכול לנפשו. המשכנו בעבודתנו הרגילה: דאגה לחברה ולכל פרט לחוד: וזה נשא פרי. לאט לאט רכשנו לנו על ידי כך את אמון החברה. נוכחו שיש פה דאגה רבה לטובתם. כעת היחסים הם טובים אם כי עוד לא אידיאליים.
הקושי השלישי נבע מיחס הלשכה להתחיבותיה והבטחותיה, בפרט בשטח הרכב החברה. על ידי כך מצד אחד הועמדו המדריכים כלפי החברה באור לא כל כך בהיר מה שלא הוסיף אמון הדדי ביחסי החברה לחבר העובדים. מצד שני אנחנו היינו מוכרחים לנקוט ביחס לקטנים בשיטות חינוכיות אחרות מאשר לגדולים, מה שעוד גרם לנו לתקלות מרובות (רגש השוויון המסולף של הגדולים גרם לכך). במשך שלושה חודשים היה עלינו להתגבר על קשיים עצומים עד שיכולנו להתחיל בעבודה תקינה.
בחברה פועלות הועדות הבאות: ועדת התרבות, ועדת השיפורים, ועדת המועדון. נוסף לכך התארגנה ועדת חברים אשר מתפקידה לשמור על הסדר בעניינים החברתיים. כמו כן קיימים תפקידים של מסדר עבודה וגזבר. הקופה איננה לעת עתה משותפת. הנוער איננו תופש את הדבר. לעת עתה הקופה מקבלת חודש חודש סכום מסוים מטעם הקבוצה. פעם בשבוע מתקיימת אסיפה כללית שבה נדונו לעת עתה רק עניינים סידוריים של החברה. כמובן דרך אגב השתדלנו להכניס גם מומנטים חברתיים יסודיים לויכוח.
הנוער משתתף באסיפות שבת וחג של הקבוצה. נוסף לכך מתקיימות מסיבות חג בתוך החברה גופא. עד עתה במקום מסיבות שבת של החברה מתקיימת שירה בציבור. (הנוער בבואו לא ידע כל שיר אי). חלק מהנוער משתתף במקהלת הקבוצה.
הנוער הוציא כמה מאמרים של עיתון קיר בשפה התורכית.
כמעט שאין קיימים כל יחסים בין חברי הקבוצה והחברה – כמובן חוץ לשטח העבודה. לעומת זאת קיימים יחסים מצוינים בין ילדי המקום והחברה.
במקום קיימת חברת נוער אי. אולם למרות המאמצים של הקבוצה והמדריכים וגם הנוער התורכי - לא נענה הנוער (מכבי הצעיר) לדרישות שלנו לשיתוף פעולה.
עד עתה נערכו כמה טיולים בסביבה.
בדרך כלל יש לציין כי זאת היא חברת נוער נורמלית על כל מעלותיה ומגרעותיה. הפחד הראשון ביחס לנוער התורכי היה פחד שווא. הנוער ניתן להשפעה חינוכית – אם מוצאים את הכלים החנוכיים הנכונים. יחסם לחיי עבודה וכפר משביע רצון, אם כי הוא מצטיין במעשיות ידועה: ללמוד מקצוע למען יוכלו לעזור ולהעלות את ההורים והקרובים. תפישה ציונית מעמיקה אין. ציונות - תוצאת פוגרומים. עליה לארץ - להסתדר כאן יותר טוב ולעשות עסקים טובים. בקושי יכולים לתפוש מעשה אידיאליסטי.
החברה היא יותר מדי קטנה. בפרט מורגש חסר הבחורות. נצטרך להבא לדאוג להגדלת החברה ובפרט להגדלת מספר הבחורות.
נוער ה` בעבודה חברת נוער ה` בקבוצת שילר - דוח על חודשים נובמבר 1943 - סוף אפריל 1944
הנוער עובד חצאי ימים. חלק מהם עובד כבר במקומות עבודה קבועים. הנערים: 1 בגן הירקות, 2 בבית חרושת של מיצים, 2 בפרדס, 1 ברפת, 1 בגינות נוי, 1 בסנדלריה, 1 במאפיה, 2 במטעים. הנערות: 1 בגן ירקות, 1 במטבח, 2 במתפרה. היחס לעבודה רציני ואם היה בעבר פחד מפני הכנסת הנוער התורכי לענפים, כיום דבר זה שייך לעבר.
נוער ה` בלימודים חברת נוער ה` בקבוצת שילר - דוח על חודשים נובמבר 1943 - סוף אפריל 1944
החניכים לא הביאו איתם כל ידיעה בשפה העברית. רק בודדים ידעו לקרוא וגם זה בקושי רב. לכתוב עברית לא ידע אף אחד. מתוך זה ראינו את עיקר תפקידנו בתקופה הראשונה להקנות להם - עד כמה שאפשר - בזמן הקצר ביותר את השפה העברית. על כן במשך שלושת החודשים הראשונים למדנו רק עברית. השתדלנו כמובן לגוון את הלימודים. כך למשל חוץ מהלימוד השטחי הנהגנו לימוד השירה הארץ ישראלית, שיחות על המשק וחיי הקבוצה וכדומה. על ידי כך יכלו החניכים אחרי זמן קצר לבוא לידי הבנה מלאה עם בעלי הענפים שאיתם יצא להם לעבוד.
החוגים א` ו-ב` התקדמו יפה עד כדי כך שבלימודים מסויימים (מולדת, אחר כך גאוגרפיה כללית וכעת הסטוריה) יכולנו לצרפם לקבוצה אחת. החוג השלישי מפגר (שלושה נערים ושלוש נערות).
בסך הכל למדנו 30 שעות בשבוע וזה פרט לעבודה העצמית של התלמידים. לרגל מחלת המדריך חלה האטת מה בלימודים. החברה גויסה למשך שלושה שבועות לעבודת יום שלם במשק. במשך ארבעה שבועות נוספים התקיימו רק הלימודים בעברית (שפה, תנך) בסך הכל עשרים שעות בשבוע. נוסף לזה התקיימו, באותו פרק זמן, ערבי קריאה ועבודת ערבים רגילה (שיחות סדוריות, סקירות פוליטיות, שיחות חופשיות, שירה בציבור, מסיבות).
התעמלות: במשך שלושת החודשים הראשונים הייתה נכללת בתכנית הלימודים - 4 שעות בשבוע. חוץ מזה התקיימו ומתקיימים גם כיום בכל שבת ושבת משחקי ספורט עם ילדי הקבוצה והמבוגרים. בזמן האחרון נפסקו תרגילי ההתעמלות בגלל העברת המדריך למקום אחר. הננו עומדים להתקשר עם מדריך -מעמל אחר.
