בקבוק חם - בקבוק גומי מצופה בד אותו ממלאים במים חמים, משמש לרפואה כנראה "רפואת אליל". גם כינוי לפעילות מינית מהצד! כאשר נראה חבר ותיק חומק מביתה של אישה נשואה, הוא אמר "הבאתי לה בקבוק חם", השמות שמורים במערכת!.
בגדי בוקר - בגדים ליום יום. חולקו כמה פעמים בשנה ובעיקר, בגדי ערב שירדו מנכסיהם. בקיץ אלו היו מכנסיים וחולצה קצרים. בחורף, בדרך כלל חליפות טרנינג. "הסוודר הזה יפה מדי בשביל להיות בגדי בוקר".
בגדי עבודה - הבגדים הכחולים המיתולוגיים, שימשו לעבודה וגיוסים וחולקו על ידי המחסנאית. "זה מכנסי ערב ? זה נראה כמו בגדי עבודה". הוחלפו על ידי המחסנאית רק כאשר היו קרועים ובלויים.
בגדי ערב - בגדים יפים יותר מבגדי בוקר בדרך כלל בגדים בתחילת דרכם או כאלו שירדו מדרגת העל - בגדי יום שישי. מיועדים ללבישה אחרי הצהריים ובערב, ביציאה לחדר האוכל. "שוב ההורים שלך לא שלחו לך בגדי ערב".
בגדי שישי - הבגדים היפים ביותר, שנועדו ללבישה לארוחות יום שישי בערב. חולקו פעמיים בשנה - בחורף ובקיץ. "לא, אי אפשר ללכת עם בגדי שישי לגן".
בונוס - נקרא גם תקציב ב`. מענק שמקבל כל חבר קיבוץ בסיומה של שנה רווחית במיוחד. "אם לא מקבלים השנה בונוס, אני בחיים לא אהיה בזכות".
בוסטר - משאבת מים, הדוחפת את המים לצנורות. יש בוסטר בבריכת האגירה בשטח, בוסטר של בריכת מי השתיה, בוסטר של בריכת השחיה. "אין מים, הבוסטר בבריכה הפסיק לעבוד".
בוסתנים - שטחי חקלאות קטנים אשר החברים יצרו ליד הבתים, שטחים אלה נוצרו כאשר נבנה שיכון הותיקים על הגבעה בראשית שנות ה - 50, חלק מהחברים תחמו מגרש, עליו גדלו עצי פרי. בבוסתנים נטעו עצי פרי שונים לשמחת בני המשפחה והשכונה כולה, כמו כן פרחים. במשך השנים חוסלו הבוסתנים הותיקים, נפתח הנוף וצוות הנוי גינן את החלקות. כיום שוב ניתן לראות מיני בוסתנים עולים ופורחים בגינות החברים. " בבוסתן של מוטל יש שסק מעולה".
באר - 6 בארות מים המספקות את תצרוכת המים של הקיבוץ והשדות.
בארות המים שייכות לקיבוץ.
הבאר הראשונה - במוסך הישן נחפרה בשנת 1928, באר בסגנון הישן.
נחפר בור לעומק 30-40 מטר שדופן בבלוקים.
מנוע הדיזל שלה תיקתק בלילות וענו לו בארות רבות של שכנינו הערבים.
באר א` - ליד הרפת. סיפקה במשך שנים מים לחצר הקבוצה. במאורעות 36` ו39` ובמלחמת השחרור שימשה כעמדת הגנה.
באר ב` - ליד מטעי התפוחים, דרום מזרחית לבית הקירור.
באר ג` - ליד השקמה הגדולה. באר ד` - ליד הבית הירוק. באר ה` - בשטחי האבוקדו, מערבית לאפרסמון א`. מספקת היום את מי השתיה והרחצה של הקבוצה.
בור טבילה - היה ממוקם בכניסה הדרומית למשק, נקרא גם בריכת טבילה. בכל פעם כשפרצה מגפת פה וטלפיים או מחלה אחרת באזור החקלאי, מיד היו ממלאים את הבריכה בחומרי חיטוי, לשטיפת גלגלי משאיות וטרקטורים. להולכי רגל היתה שוקת קטנה לטבילת רגליים עם ליזול, חומר החיטוי המיתולוגי, שהסריח למרחקים. "הרפתנים חייבים ללכת דרך בריכת הטבילה".
בור תחמיץ - בור שקירותיו מבטון בו מכינים מזון לפרות. באביב ממלאים אותו בירק מהשדה ומכסים ביריעות פלאסטיק שחור, מעליהן מניחים צמיגי מכוניות כמשקולת. המזון מוכן תוך מספר שבועות. בשילר מצויים שני בורות בצד הדרומי של הרפת. בחורף משתמשים לאותה מטרה בקליפות ההדרים שנסחטו למיץ בבית החרושת "רימון" בגבעת ברנר. בכל שנה היו עושים גיוס של גברים או חברות הנוער והילדים. לעיתים בסוף הגיוס היו עושים פוזות גאות למצלמה כשהקלשונים מונפים אל על והרפתנים מאושרים. " התאילנדים הכינו את כל התחמיץ השנה".
בנְדה - חבורה. כללה את עמוס שפירא, אילן טננבאום ואברהם גמר. בין מבצעיה: הגניבה הראשונה של מכונית במשק.
בָּבְּלוּק - החמור שהיה במשק בית ספר. "בבלוק חזק כמו סוס"
בָּבָּה - פויה, לא טוב, מילה שהיתה מקובלת מאד בקרב פעוטות, מטפלות והורים. "- אתה בבה. - לא, אתה בבה." בבה ברוסית ורומנית היא סבתא, נשים מבוגרות שלא שלטו כל כך בעברית, שמחו מאד כשהילדים קראו להן כך.
ביציה - מאכל מביצים מקושקשות/מבולבלות. לעיתים היו מכינים ביציה עם בצל מטוגן או גבינה צהובה. " רוצה ביציה או עין?"
ביצת עין - ביצה בשתי אפשרויות. צד אחד : מטוגן למטה, למעלה לבן כשבמרכזו החלמון. נקראת כך כיוון שמזכירה עין. ילדים ביקשו ביצת עין, בלי בורח, ושלא תתנדנד. למי שלא אהב את החלמון נוזל הכינו שני צדדים : ביצת עין מטוגנת בשני צידיה. " הכי טעים לטבול את הלחם בעין"
בית קירור - מחסן המכיל חדרי קרור רבים ומשמש לאחסנת, מיון ואריזת פירות. במשק היו שני בתי קירור. הראשון שימש תחילה לשטיפת גזר ותפוחי אדמה בעיקר והיה באחריות עובדי גן הירק: מנדל ברגיל ואפרים קמרון, אחר כך הפך לבית קירור של המטעים. עם בנית בית הקירור בשטח, בשנת 1964 שימש בית הקירור הישן לאפסנת ואריזת בננות, היום משמש כמחסן רהיטי חברים. על גג בנין זה היה שנים רבות שובך יונים שטופל ונזנח חליפות. בית הקירור השני הוקם בשנת 1964 בשטח ועדיין פעיל. "גם בהשבעה השנה סגרנו אותם במקררים של בית קירור".
בית אור - בית הספר היסודי שבמושב קדרון. בו התחילו ללמוד, אחרי דיונים ומחלוקות ממושכים, ילדי שילר בשנת 2002. "מאז שהילדים בבית אור הם הרבה יותר מחונכים".
בית הדר - שם קודם: בית סיעוד. הבית שבו חיים המבוגרים הזקוקים לטיפול סיעודי. שמו נבחר בהצבעה מתוך מספר שמות שהציעו חברים. וכך נכתב ב"עלים" : מהיום יקרא בית הסיעוד בית הדר. כל מי שישמע אומר את השם הקודם יכלא במרתפי האקונומיה".
בית ביטחון - כינוי לבנין שמשכן בין כתליו את הכלבו ואת קפה"רונה". בנייתו החלה בשנת 1929 והסתימה במאי 1930. זה היה הבנין הראשון שנבנה במשק להגנת אנשי הקבוצה וקומץ הילדים. נקרא גם הבית הורוד או הבית הגדול.
קטע משיר שהושר בחג היובל "טלגרמה ! טלגרמה ! מי שם רץ עם הפיג`אמה ? יש מברק, אישור לבנות בית ביטחון !"
היתה זו תקיעת יתד משמעותית לקבוצה הצעירה. היה זה הבית הבנוי היחידי והיה בית מרכזי. במשך השנים שכנו בו כמה מוסדות, מטבח ילדים, מזכירות, מחסן בגדים ומכבסה, פעם גרו בו משפחות וקבוצות ילדים.
הבית התחלק לכמה אזורים: המרתף, תחילה שימש כמטבח ילדים, תקופה מסויימת גרה בו סבתא רייפן. בזמן מלחמת השחרור נכלאו במרתף לשבוע ימים רב החובל והמפקד של אונית האצ"ל אלטלנה, עליהם שמרה כיתת פלמ"ח. בשנים מאוחרות יותר שימש כחדר וידאו.
המגדל הוא הגג הפתוח הגבוה ביותר, ממנו עסקו באיתות בזמן המאורעות ומלחמת השחרור. איתות סמופור ביום בעזרת דגלים והליוגרף ואיתות לילה בעזרת פנסים. על הגג תלו דגלים ביום העצמאות והציבו חנוכיה בחנוכה. הגג הגדול שימש למסיבות מיוחדות באוויר הפתוח.
בית הילדים של פלה - בית ילדים על הגבעה אליו עלו ילדי הגן בהכנסם לכיתה א`. בבית זה אכלו הילדים את כל הארוחות, התקלחו והיו באחריות המטפלות בשעות בהן לא התקימו לימודים. כל עוד היתה לינה משותפת היו ההורים באים בערב לעשות השכבה. פלה פרשטנדיג היתה מטפלת בבית. אחר כך נקרא הבית בית אורנים, בית הסטודנט ומרכז ליוגה.
בית הסבתות - הצריף בו שוכנו הורי החברים ובו 5 חדרים, נקרא גם צריף הסבתות. גרו בו: סבתא פריד אמא של חנה פריד, סבתא באום אמא של יחזקאל, סבא טאובר אביה של רוזה, סבא וסבתא קלינגהופר ההורים של דוד, סבתא קנפס אמא של יעל אנוש , רייב שמעון וחיה וינדהולץ ההורים של שיפל. צריף הסבתות עמד במקום הבית של שייקה זיגלמן. ליד הצריף היתה שוקת רחצה מרובעת ששימשה לצחצוח שיניים לכל דיירי הסביבה.
בית הסטודנט - לשעבר בית הילדים של פלה, אורנים. בית ילדים שהפך לחדרים המושכרים לסטודנטים. "- איפה הוא הכיר אותה? - היא שכרה חדר בבית הסטודנט".
בית נעורים - נקרא גם "הנעורים". בתקופת בנייתו זכה לכינוי ה"פיל הלבן". זהו הבניין של תלמידי התיכון - הממלכה של הנעורים. בעבר גרו בו כל הילדים מכיתה ט`- י"ב, והיתה מטפלת. במשך מספר שנים עברו לגור בו רק בתחילת י"א. כיתות ט` ו- י` עדיין השתייכו ל"נעורים", אבל התגוררו בבית ההורים. "אתה בא לנעורים? יש פגישה עם המדריך החדש". כיום משמש בית למשפחות צעירות.
בית ילדים - בעבר, הבית שבו היו חיים וישנים הילדים. כאן היתה המיטה שלהם, ארון הבגדים שלהם, המשחקים המשותפים. כאן התקלחו ואכלו את כל הארוחות, זה היה הבית. כשהיו הולכים להורים, היו הולכים לחדר. כיום, ילדי הגיל הרך נמצאים בבית ילדים מ 07.00 - 16.30. ילדי ביה"ס מגיעים אליו אחרי שעות הלימודים עד 16:30, או בכלל לא. "אתה בא לבית ילדים? - לא אני הולך לשחק במחשב".
בית סיעוד - הבית שבו חיים המבוגרים הזקוקים לטיפול סיעודי. זהו שמו הקודם, כיום נקרא המקום בית הדר. שמו נבחר בהצבעה מתוך מספר שמות שהציעו החברים. בבית הסיעוד 9 דירות למגורי הותיקים, היתה גם תעסוקה מוגנת בצידן. הבית נבנה בשנת 1986.
בית שימוש - תחילה היו בורות חפורים שנדדו באזור החצר [גן היובל] שם היתה חורשת אקליפטוסים. פעם נפל ללילי דנקוורט שעון היד לבור ולא נמצא החלוץ שיחלץ אותו. אחר כך בנו בית שימוש ציבורי. בבתי החברים לא היה ולו שירותים אחד.
בית השימוש הראשון ובו 4 תאים, היה דרומית לביתו של אמנון שטוסר. אחר כך נוסף עוד אחד שעמד בין הבית של אהובה לאור ועירית גולדפישר, בית השימוש השני נקרא "בית השימוש החדש". נייר הטואלט בבתי שימוש אלו היו עיתונים גזורים לריבועים, עדיפות ל"דבר". בית שימוש ציבורי שלישי היה על הגבעה בצד הצפוני של בית הנעורים כיום. "תתאפקו עד בית שימוש, זה כבר לא רחוק".
בית תרבות - מרכז התרבות שהיה בקיבוץ, נקרא גם בית ביננשטוק. על בנִיתו הוחלט בשנת 1942. בשנת 1943 הוחלט על בנית האמפיתיאטרון ובל"ג בעומר 1944 נחנכו הבנינים. עסק בבניתו אברהם שטיניג, שהיה רכז הבניה בקבוצה. כלל את: הספריה, חדר הקריאה, המועדון וחדר המוזיקה. בשנת 1958 נחנך האולם וב 1975 גם בית הכנסת. הבריכה שנבנתה בשנת 1948 שויכה לעיתים לפינה זו: פינת התרבות - היא מרכז החיים.
"בית ביננשטוק" נקרא על שם הד"ר מאיר (מקס) יעקב ביננשטוק, ציר הסנט הפולני שנפטר ב - ד` בניסן תרפ"ג, האיש שגייס ותרם כספים להקמת המרכז התרבותי. בספרית הילדים ניצב פסלו. "החזרה תתקיים ברחבת בית תרבות".
בן משק - מי שנולד בקיבוץ. בן לחברי הקבוצה, הנמצא במשק למעלה מ 7 שנים לפני גיוס או מי שהוריו התקבלו לחברות בטרם מלאו להם 35 שנים. הקבוצה רואה בכל בן החוזר מהשרות הצבאי מועמד לחברות, ומצפה לראותו פעיל בחיי העבודה, החברה והתרבות. "גם אם הוא יגור פה חמישים שנה, עדיין רואים שהוא לא בן משק".
בִּמְקום - מנה חליפית למנה העיקרית בחדר אוכל, בעיקר לצימחונים. "אני לא רוצה בשר שחור. מה יש בִּמְקום?" מספרים על חברת קיבוץ שבטיול עם בנה באיטליה ביקשה מהמלצר "בִּמְקום".
בְּרוּסִים - ארגזים לאריזת פירות לשווק. נקנו בחבילות והורכבו בבית הקירור. "תעמיס ת`ברוסים"
ברוש - חברה שכללה את ילידי 1979 - 1980. שם זה ליווה אותם עד הכנסם לנעורים. שם זה נבחר בתקווה שיהיו גבוהים, זקופים ויפים כמו ברושים- כך אמרה המטפלת. בפיהם נקרא בית אורנים - בית ברוש. "אתה עולה לברוש? יש יום הפוך".
ברנשטיין - משפחה מרחובות שעוסקת בעבודת טרקטורים. האבא התחיל לעבוד בקיבוץ בחריש עמוק עם מחרשה ובחפירת בריכת השחיה. בנו טוביה ואחינו צקי המשיכו אחריו בעבודות שונות ומגוונות ועם כלים מתוחכמים יותר.
ברך עלינו - ריקוד שנרקד בעבר בחתונות במשק, כשהמחוללות לובשות שמלות לבנות, ווסטים בצבע בורדו וזר גיפסנית לראשן.
את הריקוד יצרה אהובה אביבי בתחילת שנות השמונים והיתה זו פתיחה מרגשת לחתונות רבות בקבוצה. "את משתתפת בברך עלינו?"
ברכות לחיילים - מנהג נפוץ בחגי משק ובימי עצמאות. ילדי בית הספר או ילדי הגן כותבים ומציירים ברכות אישיות לכל אחד מהחיילים ומקריאים אותן בפני הציבור. "שיהיה לך כיף ושלא תמות בצבא".
בריכות צבים - בריכות לניקוז הביוב. שמן בא להן מצבי המים הרבים שמצאו בהן את ביתם. "לאן הלכת לטייל עם הגנון? - לבריכות צבים".
בריכת אגירה - בריכה לאגירה מים. נקראת גם הבריכה בשטח. משמשת להשקית השדות. כשמתחיל הקיץ ובריכת השחיה עוד לא נפתחה, משמשת בריכת האגירה גם לרחצת בני נוער, מתנדבים ועובדי השדה. "צריך למלא את את בריכת האגירה. עושים אומגה לילדים".
בריכת שחייה - הבריכה שנמצאת במרכז הקיבוץ נבנתה בשנת 1948. נחנכה בשבת - חג השבועות. הגבעה היתה צחיחה וקוצנית ובה "חור" משושה שהחברים קראו לו מקווה מים. מוטל רוזנפלד היה אחראי על מילוי הבריכה עם צינורות לכיבוי אש והחברים באו כשלגופם תחתוני עבודה. שנים רבות שימשה הבריכה גם להשקית השדות, האבוקדו ופרדס 40, וזכורים היטב ימי שישי בהם היו מרוקנים את הבריכה לצורך נקיון וקרצוף. ביום חמישי היה כייף לשחק קדרים באים, המים היו ירוקים ולא ראו כלום. בשבת היו המים קפואים. בבריכה התקימו שנים תחרויות שחיה איזוריות וארציות. היום משמשת הבריכה לשחיה, שיזוף ומשחקי מים להנאתם של חברי הקבוצה והמינויים, יש כמובן מציל. חתונות מתקימות לעיתים על מדשאות הבריכה וערבי תרבות קיציים. "בבריכת שחיה למדתי לשחות עם קופסת פח".
בשר שחור - בשר בקר בתנור. נקרא כך על שום צבעו - השחור. במשך שנים זו היתה מנה קבועה בשבת בצהריים, שהיתה ארוחה די חשובה - היו הרבה אורחים. "אין היום בשר שחור?"
