על שלמה שילר - יצחק לבני

 
  יצחק לבני   - 30.11.1925
 
...ובשיחותיי המרובות עם שילר, בהתבודדנו קרובות בחדרו המוצנע או באחת מפינות ירושלים השקטות, לא פעם התוודה לפני הוא, שילר, על שאיחר, כך היה אומר לי, את המועד.
כמה רצתה נפשו להדבק בעבודה ממש. אלמלא כוחותיו לא היו הולכים ותשים מפעם לפעם, רצון היה תוסס בו להיכנס לעולם זה ולהתחדש בו לגמרי, לא רק ברוח, במחשבה, כי אם בגוף ובחובות הגוף.
ואנוכי אשר ידעתי שיחו והגיגו של שילר מתוך וידויים כאלה יכולתי להרגיש וגם להכיר מעלתו ויוקרתו שלו בעומדו לפני אלפי ראשים ביומו של גורדון כאן בירושלים ובהולמו כמו פטיש על ראשים אלה ועל גבי לבבות אלה. השעות הללו בהן דיבר בפנינו על גורדון לא תימשינה מזיכרוני רבות! אכן, רק מי שבעצמו מאמין ורוצה יכול לדבר כך, אם לא זכה לעבוד בידיו ממש.
 
לשלמות הזהר האישי והרוחני שלו צריך להזכיר כי שילר לא תלה את עצמו באילן גדול כאחרים. המסות וההרצאות על הס, הרצל, שטנד, לינקאוס, טרומפלדור, נורדאו וגורדון - מצד אחד; גם נאומיו הישרים שהרגש והשכל היו נשואים בהם בד בבד ופגעו בלבבות ובמוחות כאחד - לאחרונה מאמריו על גאולת הקרקע וגאולת העבודה בהפועל הצעיר בשנים האחרונות. כל אלה יחד מתחברים ומצטרפים לדבר - הקרוי דרך. שיטה לא יצר שילר. הוא גם לא אחז בשיטה שאחרים יצרוה.
אין אנו חייבים להגזים, ממש כמו שאין אנו צריכים למעט דמותו. אבל אמת היא שהוא הצביע על הדרך והלך בה, בדרך. הלך כפי שכוחותיו החומריים והפיזים הרשו לו. ויותר מזה הרבה, לפעמים.
 
יצחק לבני (1926- 1890)
מורה ומחנך, עבד בין השאר בגימנסיה העברית, רחביה.
הכיר את שלמה שילר עוד בחול, וכמובן בירושלים, בגימנסיה.
בדבריו אפשר למצוא פרטים מחיי היומיום של שלמה שילר.