היום, כאשר פרה ברפת "דורשת" מזעיקים את הוטרינר שמגיע חמוש בצינור זכוכית ארוך שפותר את הבעיה עם מנת זרע של פר אלוף האלופים שתרם את זרעו אחרי שבחוות און גרמו לו לחשוב ששור מסכן ומסורס הוא מלכת היופי של עולם הרפת.
אבל פעם, פעם זה היה אחרת. הרומנטיקה שלטה בעולם הבהמות וכל פרה ידעה שבבוא יומה תזכה לטיפול אישי ומסור של קורט זיכל או שייק שפירא שהיו הגברים האמיתיים ברפת וחלומן של כל הפרות. נכון היה גם פר בריון שהסתובב לו בגדרה סגורה וגעה כל היום געיות רוויות סקס לעבר עדר הפרות מעבר לגדר.
תהליך ההרבעה נקרא בשפת קבוצת שילר : התעמלות. ובעל המידע היה תמיד מנחם רבהון שגר לא רחוק מהרפת. כשהוא הכריז על התעמלות זנחו כל הילדים את משחקיהם ונהרו לאזור הרפת לחזות במחזה. באותן שנים צפייה בתהליך נחשבה שלב חשוב בחינוכו של כל ילד בקבוצה. הפרה הובאה למתקן כליאה, הפר העצום ניסה אבל לא הצליח רק בעזרת מיומנות התיווך של קורט זיכל הצליח המסכן לבצע את חובתו לקול צהלות וקריאות עידוד של הילדים.
תהליך ברירה קפדני זה הביא להישגים מרשימים של הרפת בקבוצת שילר, שהתנובה השנתית שלה הייתה 4000 ליטר לפרה. ביום שהתנובה הגיעה ל - 1000 ליטר, וגם זה בעזרת ברז ¾ צול, הייתה שמחה גדולה בקרב הרפתנים ובקבוצה כולה.
לפרים בקבוצה היו שמות משמות שונים. בעוד שלפרות ניתנו שמות של חברות הקבוצה: שפרינצה, לאה, שושנה וכו`, הרי לפרים ניתנו שמות שהביעו עוז וכח. זכורים לי שמשון ואטום. אטום זה שגודל כעגל בקבוצה זכה לשמו לאחר הטלת הפצצה ביפן ב - 1945 אבל הוא, למיטב זכרוני, היה האחרון בשושלת המפוארת. אחריו הגיע דוקטור עם צינור והרומנטיקה גזה ונעלמה.
