251 רחובות - יוסי שטייניג

251 רחובות היה מספר הטלפון המיתולוגי של הקבוצה, הרבה מאוד שנים. ואולי גם היום הוא מסתתר איפה שהוא, באחד ממאות המספרים המשרתים את הקבוצה. מכשיר הטלפון עצמו היה גדול, שחור ורב חשיבות והוא היה מותקן במזכירות, ששכנה בתחילה באחד הצריפים ליד הבית הגדול. יום אחד החליט דוֹדִי מנדל שהוא מתקשר לאיילת השחר. כדי להגיע לאיילת השחר היה צריך לעבור מספר מרכזיות, שבכל אחת ישבה, כנראה, גברת שתקעה פלגים. עד היום אני שומע את צעקותיו של מנדל: "איילת השחר, איילת השחר". נראה לי שצעקותיו הגיעו אם לא לגליל העליון, בוודאי לרחובות, אבל קשר הוא לא השיג.
 
אח"כ עבר הטלפון לצריף המזכירות, ששכן ליד המקלחת הישנה. הטלפון הוצב בחזית ואני, שמשפחתי התגוררה ממול, חיכיתי כל יום לצלצול הטלפון. כאשר המתקשר דיבר עברית וביקש חבר בקבוצה, מיהרתי מיד בריצה לחפש את אותו החבר, כי שיחת טלפון היתה משהו חשוב, שלא זוכים לו כל יום, ובוודאי יש כאן עניין משפחתי, כלכלי או פוליטי מהמעלה הראשונה. כאשר הגעתי חסר אוויר ומצאתי את החבר, החל החבר המבוקש - שגם הוא ידע מה חשובה היא העובדה שמישהו התקשר אליו ואיזה ילד אחראי אך קצת מופרע הגיע אליו בריצה - לרוץ לכיוון המזכירות.
 
עד מהירה למדנו אני וחברי את האופציות הטמונות בסיטואציה זו בהקשר לחברי המשק הייקים. וכך זכו מפעם לפעם אדולף דנקורט ויואל פלש לקריאות אדולף, טלפון. המסכן אץ רץ כמה מאות מטרים לצריף המזכירות ומצא שם חבר אחר משוחח לו בנחת. רק אחרי כמה קריאות שווא, שלוקח לייקה גזעי להבין את שעוללנו לו ובפעם הבאה כבר היינו צריכים לברוח ולהתחבא כדי לא לחטוף מנחת זרועו.
 
אבל מה קורה, ולפעמים זה קרה, והמתקשר דיבר בשפה לועזית כלשהי. עד מהירה למדתי להשיב "איין מינוט" ונחפזתי למצוא חבר שיוכל לענות על השיחה.
 
באותן שנים האמון בחברים היה רב. ליד הטלפון היתה רשימה וכל אחד כתב לאן וכמה זמן נוהלה שיחתו. איך חייבו את השיחות, איני יודע.
 
בשנות החמישים הגיע חידוש, מונה שיחות, שהראה בזמן אמת כמה פעימות מונה יש לכל שיחה.
 
פעם אחת ניהלתי שיחה רומנטית עם גברת צעירה. לנהל שיחות רומנטיות עם מונה פועם, זה לא זה, ולכן כאשר הראה המונה 10 פעימות, תמה הרומנטיקה וניתקתי את השיחה.
 
מתישהו בשנות הששים הגיעה הקידמה לקבוצת שילר, והתקינו קו טלפון לכל בית בן 4 משפחות. היום זה נראה זר ומוזר, אך אז זו היתה באמת קידמה אמיתית. אם רצית להתקשר לשטייניג למשל, קיבלת את אנוש שהיה קצת כבד שמיעה ואחרי 2 דקות של "מי זה, מי זה" העביר לרייפן, שמסר בזריזות לשיפל ותוך 10 דקות - רבע שעה מקסימום, הגיעה השיחה ליעדה.
 
היום, כשכל ילד בן 8 הולך לישון עם נוקיה, מתעורר עם סמסונג וביניהם שולח כמה אי-מיילים, אני חייב להגיע למסקנה שאז דיברו הרבה פחות אבל אמרו הרבה יותר!