שיר הנשים שבבית - ניר מאיר

יושבת בבית לגמרי לבד,
שעה עוד אחת כבר עוברת,
כבר שבע בערב והוא לא חזר -
עכשיו העונה הבוערת.
הגבר הזה שאתו התחתנתי
איננו זוכר כבר אותי,
הגבר הזה בשנתו מלחשש לי:
את רכה יפתי כמו ג`נטיל

פזמון:
נו אז איפה הוא עכשיו
זה לא ברור לי כלל,
לפני שעות היה צריך לחזור, אבל,
כשנפגשנו הוא הבטיח לי דברים יפים,
ומה יצא לי מכל זה ?
עוד קילו שזיפים.

שלי מרסס, הוא אמר שנחמד
לשפוך פרתיון על הפיילה.
איך לא מפחד להיות שם לבד,
לבד עם הטרקטור בלילה.
בשתיים וחצי הפסיקה הרוח
דפק על דלתנו שומר.
מאז כבר עבר יום שלם זה בטוח -
מדוע איננו חוזר.

פזמון:
נו אז איפה הוא עכשיו
זה לא ברור לי כלל,
לפני שעות היה צריך לחזור, אבל,
נשבר לי לחכות לו כבר,
נו בחיי נמאס,
אחרי הכל אני אשתו -
ולא סתם עוד אגס.

שלי סתם קוטף בשעות החמות
אחר כך אורז ונוסע,
לשוק תא ולתנובה רחובות,
לחזור הוא איננו יודע.
וככה כולנו יושבות ערב ערב
לבד כל אחת בביתה,
בלב של כולנו תפילה משותפת:
נו, מתי יעקרו ת`מטע.

פזמון:
אז לאן הם נעלמו אנחנו לא יודעות,
לאן הם נעלמו בלי להשאיר עקבות.
אנחנו מחכות להם כל ערב ותמיד -
להתחתן עם המטע זה עסק בלי עתיד.